שער

שער

תוכן הענינים

אודותיי


זהו פורייקט השורשים שלי שבחרתי לעשות על משפחתי ובעיקר על סבתי, יעל בראונר, אשר עזרה לי ותרמה מזמנה בכדי לספק לי מידע על עברה ועל המשפחה.

מפורייקט זה למדתי רבות על משפחתי והרגשתי כאילו אני זו שחווה את החוויה בעצמי. תודה רבה לסבא יצחק וסבתא יעל, הורי אבי וסבא רפאל וסבתא גילה, הורי אמי אשר תרמו רבות מזמנם בכדי לענות לי תשובות לשאלות הרבות והמעניינות אשר עלו במהלך העבודה. תודה להוריי שהשקיעו כוח בכדי לעזור לי בחלק הממוחשב וגם למורה צביקה שלימד אותי שימוש בתוכנות שונות.

אודות המשפחה

שם משפחתי מצד אבי הוא בראונר. מקור השם נובע מהעיירה ברונאו שנמצאת בגבול אוסטריה רומניה. כשסבי היה בצבא ושירת בחיל הים, בצוללות, נשלח לאנגליה להביא משם צוללת והצבא שינה את שם משפחתו לבר און, אך השם שמשמש אותנו כיום נשאר בראונר.
במלחמת העולם השנייה ברחו הורי סבי (מאיר וריבה ריטה זצ''ל ) מזרחה והגיעו לרוסיה. עם גמר המלחמה חזרו לכיוון מערב שם הכירו אחד את השני ברכבת. הם הגיעו למחנה עולים אשר נמצא בעיר זלצבורג שבאוסטריה, שם התחתנו ועברו הכשרה חקלאית לפני עלייתם לארץ ישראל. שם גם נולד סבי, יצחק בראונר. ביום העצמאות תש''ט הגיעו סבי והוריו לחופי ארץ ישראל הקדושה באוניה הנקראת ''גלילה''. לאחר מכן הם הועברו למחנה אוהלים ליד עתלית ומשם עלו לשיכון קבע ב''כפר הניצחון'' שנקרא כיום שכונת ''גני צבי'' שבהוד השרון. משפחתי גרה שם עד היום בעיר זו שהתפתחה עד מאוד מאז...
במשפחתנו לא היו ריבים עד כה (ברוך ה') בזכות אחדותנו. המשפחה לא התפלגה אף פעם בגלל החברויות הרבות שנוצרו בין 15 האחים (בהם אבי..) וילדיהם. אני מקווה שכך יימשך לעד...
ישנם במשפחתנו את המאכלים האשכנזיים, הטיפוסיים שלנו, בהם גפילטע פיש, קרפלעך, קניידלעך, קומפוט (מין ג'לי פירות ביתי), לוקשן מיט יורך (מרק עוף עם אטריות), גהקטע לייבר (כבד קצוץ), קיגל, בלינצ'ס ועוד...
דבר הבולט מאוד במשפחתי זה הרצון לצאת ולגלות את הארץ ואף לתעד הכול בתמונות ואלבומים אותם המשפחה מטפחת מאוד.

שם משפחתי מצד אימי הוא פניגשטיין. מקור המשפחה הוא מישראל. לא ידוע מה פשר שם המשפחה או מקורו.
סבו של סבא שלי (ר' שאול יצחק) היה סוחר של ''סדקית'' אשר משווקים חומרי תפירה בהם חוטים, מחטים ועוד. סבי היה משווק במזרח התיכון ובד''כ במצרים, ירושלים, צור וצידון (לבנון). הוריו גרו ביפו ששם היה מרכז העסק שלו. שם מצא את אשתו והתחתן. בעת מאורעות תרפ''ה הם עברו למרכז תל אביב היכן שהיום נמצא מרכז דיזינגוף סנטר ושם הוא פתח חנות משלו בה מכר מעדנים, שוקולדים וליקרים, ועזב את עבודתו ב''סדקית''.
סבא רבא שלי הוא אחד מתוך ארבעה ילדים, סבי אחד מתוך תשעה ילדים ועד היום נמשכת ההתרבות...
היחסים במשפחה מאוד מחוברים ואף בשנת 1994 נערך כנס של כול משפחת פניגשטיין לדורותיהם בו נכללו כ-500 איש בערך!
בני המשפחה מאוד אוהבים את חג הפסח. בערב פסח הם תמיד אוכלים כבד עם פירה וחמיצה. בליל הסדר בעת אכילת דגים הם חייבים תמיד לאכול את הדגים מעוכים עם חזרת בין שתי מצות.
כמובן שבמשך השנים הועברו כלי רבים בין המשפחה בהם מתקן לשלוש מצות עשוי כסף טהור ופמוטים של שבעה קנים לשבת...
קיימים למשפחה מתכונים כמו חרוסת, עוגת סלק הנשלחת במשלוחי המנות ומרק עוף העוברים במשפחה מדור לדור.
במשפחה גם הועברו סיפורי כיבוש יפו ושריפת בתי וורשה מאב לבן עד דורי...

אני בת יחידה במשפחתי כך שרוב החיים בבית סובבים סביבי. סדר היום של משפחתי מתחיל השכם בבוקר לקרקור תרנגולי השכנים ושאר החיות השוכנות בחוותם. אני מתעוררת ראשונה, מתארגנת ומעירה את הורי. אבי הולך לעבודתו, אני לבי''ס ואימי נשארת לטפל בעבודות הבית הנותרות. אני שוהה בבי''ס עד שעות אחר הצהריים אז אני חוזרת לביתי, עושה את שיעורי הבית ולאחר מכן פונה לעיסוקי. לעת ערב אבי חוזר מעבודתו ואז אנו אוכלים ארוחת ערב משפחתית ונינוחה.
ישנם מנהגים אותם אנחנו עושים בשבתות כמו לקרוא דברי תורה, לספר את מעשיות השבוע ואף לטייל ברחובות השכונה.
בדרך כלל משפחתי ואני מטיילים בחופשים ובחול המועד עם כול המשפחה המורחבת, דודיי, בני דודיי, סבי וסבתי, במסלולים, הרים ונחלים. לפעמים אף עורכים סעודת בשר ''על האש''.
אמי, שהיא צמחונית, לא מבשלת במשך השבוע בשר לכן אנו ניזונים לרוב מירקות, פשטידות מרקים וקטניות. בכללית המשפחה מאוד אוהבת ירקות וזה מצרך חשוב ביותר בביתנו.

בכך מסתכמת משפחתי...

אודות סבתא יעל






סבתא יעל נולדה בה' באלול שנת תשי''ג  בכפר-סבא להוריה רות ומלכיאל פרם. בשנותיה הראשונות  גרה במגדיאל עד גיל 5 ואז הוריה בנו בית בתוך פרדס וסבתא עברה עמם לשם. בשנים אלו נולדה אחותה, מיכל, שקטנה מסבתא בשנתיים וחצי.

סבתא בגיל 8 חודשים



כשסבתא הייתה בגנון אביה, שהיה פועל, הסיע אותה כל בוקר באופניים לגנון. לאחר מכן סבתא עברה לגן שבו הגננת לא ממש ידעה לשיר לכן ביקשה מסבתא שתלמד את הילדים שירים ועוד. לגננת קראו ידידה וסבתא מאוד אהבה אותה. פעם עשו הילדים משחק שבו הם עושים חתונה ''בכאילו'' שבה כולם עשו כדורי בוץ וצבעו אותם בצבעים כך שידמו לעוגות...

סבתא בת שלוש וחצי




אז סבתא שלי הייתה בב''יס במגדיאל. בתקופה זאת סבתא הייתה בתנועת ''מכבי הצעיר'' שהייתה תנועת ספורט אבל היו בה פעולות, מפגשים קבוצתיים ועוד. בכיתה ה' סבתא עברה ללמוד בבי''ס בכפר סבא והשתלבה מאוד בכתתה עד שבכיתה ו' נחשבה ל''מלכת הכתה''. בכיתה ז' ירדה בסולם החברתי עד שממש לא הייתה מקובלת ורצויה. סבתא התמרמרה מזה מאוד עד שמצאה לעצמה חברות טובות. במשך כול השנים הייתה תלמידה מוצלחת מאוד ובתקופה זו השקיעה יותר מבדרך כלל. פעם כששאל אותה המורה למה היא לא משחקת עם כולם ענתה לו שהיא באה רק ללמוד.



באותה תקופה היה מקובל להתכתב עם ''חברים לעת'' וסבתא התכתבה עם נערה מירושלים במשך עשר שנים והייתה לחברתה הטובה. סבתא אהבה לכתוב הרבה הצגות ולארגן מסיבות ופעילויות. כמה פעמים אף ארגנה לחברותיה מסיבות בת-מצווה. בשנים אלה לא היו חטיבות ביניים ולכן סבתא למדה ביסודי עד כתה ח'. אז לא היו פלאפונים, מחשבים ואפילו לא מחשבונים לכן את כול הפעולות היו עושים באופן ידני. היה צריך לעשות בכתה ח' מבחן ארצי שנקרא ''סקר'' וסבתא מאוד התרגשה ממנו  והתכוננה אליו המון. המבחן עבר ב''ה בהצלחה.

סבתא בת 15


בחודש אייר החלה מלחמת ששת הימים שהביא תקופת מתח. רוב המורים גוייסו לצבא והתלמידים חפרו שלוחות להסתדר בהם. בבוקר שבו פרצה המלחמה סבתא נסעה באופניים עם בת דודתה לבי''ס כבכל הימים ובדרך הם שמעו אזעקה. סבתא אמרה לה שלא תפחד כי בוודאי הם עושים בדיקת צופרים. כשהגיעו לבי''ס נודע להם שפרצה המלחמה. לאחר שחיכו בבי''ס כמעט שעתיים סבתא והילדים נשלחו הביתה. לקראת ערב ראו מרחוק את הקרבות בקלקיליה שליד הוד השרון וכפר סבא. למחרת כולם שמעו על כיבוש ירושלים העתיקה והכותל. סבתא התרגשה מאוד והרגישה  שההיסטוריה מתרחשת ממש לנגד עיניה. לא היה אז טלוויזיה ולכן סבתא ומשפחתה נצמדו לרדיו בכדי לשמוע את כול החדשות.


סבתא בת 16


לאחר סוף המלחמה נגמרה כיתה ח' ועשו מסיבת סיום גדולה שנקראה ''ניסים ונפלאות'' על פי הסיפור של הסופרת לאה גודברג ולסבתא היה אחד מבין התפקידים הראשיים. בתחילת התיכון שגם הוא היה בכפר סבא סבתא המשיכה לנסוע לשם באופניים ורמת הלימודים הייתה מאוד קשה. סבתא נדרשה להשקיע ככול יכולתה! בכתה י''א סבתא בחרה במגמת ביולוגיה והייתה חברה בתנועת ''השומר הצעיר''. סבתא הייתה מתווכחת המון בנושאי דת ואמונה וטענה שהקדוש ברוך הוא אכן קיים והנכתב בתנ''ך אכן אמת. סבתא אהבה מאוד תנ''ך.



סבתא בעלה ובתם שירה

בחופש הגדול שאחרי כתה י''א סבתא הכירה את בעלה אחרי שהיו חברים למשך שנה שלמה וכשגמרה כיתה י''ב הם התחתנו בחודש אב בשנת תשל''א בגיל שבע עשרה וחצי. הוריה התנגדו מאוד לנישואיה ואמרו לה שעליה ללכת לצבא, לראות עולם, לחיות את החיים ורק אז להינשא אך סבתא לא הקשיבה להם ונישאה ליצחק בראונר שזהו סבי. סבא היה ממשפחה שומרת דת ולכן החלה סבתא לשמור שבת, כשרות, וטהרת המשפחה.


לאחר חתונתה סבא פתח חנות אלקטרוניקה למכירות ותיקונים ברמתיים. סבתא עבדה איתו בחנות ולמדה לתקן מכשירים שונים כמו טרנזיסטור. בשנת הנישואים הראשונה שלהם גרו בשכירות במגדיאל ואז נולדה בתם הראשונה הנקראה שפרה שירה. לאחר הלידה עברו לגור אצל אמא של סבי, ריטה, בגני צבי.כששירה הייתה בת שנה וחודשיים נולד מאיר, אבי, שנקרא על שם סבו ועל שם סבא של סבתא יעל ששניהם נקראו כך.


כשמאיר היה בן חצי שנה פרצה מלחמת יום הכיפורים. באמצע התפילה בבית הכנסת הגיעו חיילים שגייסו את רוב המתפללים. בתקופה הייתה טלוויזיה ומייד בצאת הצום כולם הלכו לראות את החדשות. האבידות היו קשות כי ישראל לא הייתה מוכנה מספיק למלחמה. בעזרת ה' בהמשך הצלחנו לגבור על הצבאות ולהחזיר אלינו את גבולות ארץ ישראל. במלחמה זו נהרגו הרבה מכרים של סבתא בניהם בחור שלמד עימה ושמו היה אבינעם.

שירה מאיר ונורית על יד הבית חדש


כעבור מספר שנים סבתא קראה לאחד מילדיה בשמו.

כשמאיר היה בן שנתיים נולדה נורית חנה שנקראת כך על שם דודה של סבתא. כעבור שנה נולד משה צבי שנקרא על שם סבה השני שם סבתא יעל.



כאשר משה נולד לא היה מספיק מקום לכול הילדים אז סבא וסבתא נאלצו לבנות בית משלהם בו הם גרים עד היום. הבית נבנה בקצה גבעה על יד הבית שבו גרו לפני כן, בית חמותה. שנה אחר כך נולדה אליה ואז נסתיימה מלאכת הבניה. כאשר הייתה אליה בת חצי שנה עברו כולם לבית החדש. בתקופה זו סבתא הפסיקה לעבוד בחנות והתמסרה לגידול המשפחה שהלכה וגדלה.


בבר מצוה של מאיר

כשאליה הייתה בת שנתיים נולד אבינעם גרשון - על שם הידיד של סבתא – כשהיה אבינעם בן שנה נולדה שולמית. כעבור שנה נולדה מיה מלכה הדס. כשמיה הייתה בת שנתיים נולדה רבקה חן. אז בבית המשפחה חגגו בר-מצווה ראשונה לאבי, מאיר,  השמחה הייתה גדולה ביותר ונערכה בבית. (בדרך כלל השמחות נערכות שם, חוץ מחתונות כמובן.)


נחמן נולד כעבור שנתיים. כשהיה בן חודשיים וחצי חלה בדלקת ריאות קשה והתאשפז לשבועיים וחצי. זו הייתה תקופה לא קלה למשפחה עקב כך שסבתא הייתה רוב הזמן בבית החולים. ברוך ה' הוא הבריא וסבתא חזרה לשגרה.


ביומולדת של מאיר נורית ואליה

כשכבר היו לסבתא 10 ילדים החליטה להמשיך ללמוד ולמדה במכללת ''אורות ישראל''. סבתא למדה תנ''ך ומחשבת ישראל. גם זו הייתה תקופה לא פשוטה כי בנוסף לחובות הלימודיים הייתה צריכה סבתא לדאוג למשפחה הענפה.



שנתיים אח''כ נולד אפריים שמואל אייל. בריתו, אשר הייתה בחג הסוכות, נחגגה בסוכה גדולה מאוד שבנה סבא לכבוד החג והברית. אז סיימה סבתא את הלימודים והתחילה ללמד באולפנת צביה הרצליה. אז היו שם שתי כיתות. כיתה ז' וכיתה ט'. סבתא הייתה מחנכת של כיתה ז' שכללה אז רק 13 בנות.


כשנתיים אחר כך הייתה שמחה כפולה כי נולדו תאומים, בן ובת. לבת קראו ריבה ריטה על שם חמותה של סבתא שנפטרה מספר חודשים קודם לכן. הבן נקרא יראה-מן על שם דוד של סבא, ירמן, שמעט הוסיפו לו שינויים.


בחתונה של שירה

באותה שנה החלה מלחמת המפרץ. בפעם הראשונה ששמענו אזעקה, מאוד נבהלנו ונכנסנו מיד לחדר האטום. ניסנו להשתמש הערכות המגן לא בהצלחה יתרה. באזעקות הבאות לא כול כך נבהלנו כי ראינו שלא קורה ברוך ה' דבר. כולם שמחו שלקראת פורים הוסר האיום בחסדי שמים.


כשהתאומים היו בני שנתיים התחתנה שירה, הבת הבכורה, והשמחה הייתה מאוד גדולה. כעבור שנה נולד בנה הבכור, יואב, וחודש אחר כך נולדה נועה,הבת של סבתא האחרונה. כעבור שנתיים נולד יהודה, בן הזקונים של סבתא.

בטיול משפחתי שנת תשס''ו


במהלך כול השנים סבתא המשיכה ללמד בצביה. בשנים האחרונות סבתא אינה מחנכת אלא מורה מקצועית לתושב''ע. במהלך השנים התחתנו עוד 11 ילדים וב''ה ה' לסבתא יש 25 נכדים כן ירבו...

ל''ג בעומר שנת תשס''ח